"גלויות מהחיים"

עוזי מספר שבמוסכים ברחוב אגריפס הילדים מצאו מיסבים ישנים של רכב, אליהם חיברו פלטות העשויות מקרשים. על העגלה שנוצרה היו מתיישבים ומדרדרים בכיף בירידות, אפילו הגה בנו לעגלה. כשמגיעים למטה מעלים את העגלה על הכתף ומטפסים בעלייה וחוזר חלילה, זה לעולם לא נמאס.

שעות על שעות שיחקו בגלעינים של מישמיש, ובירושלמית – עג'ואים! חופרים גומה קטנה בחול, מניחים עשרה עג'ואים לפניה ומנסים לצלוף לתוכה בעזרת האצבעות. המנצח – מי שמכניס לגומה את העג'וא האחרון.

ואיך השיגו עג'ואים? בימי "הסליחות", שיא עונת המישמשים, היו קמים עוזי וחבריו להתפלל בבית הכנסת, טרם עלות השחר. לאחר התפילה היו צועדים, עדיין בחושך, לכיוון שוק מחנה יהודה, מחזיקים בידם פנס מאולתר שהכינו מקופסת פח מחוררת ובתוכה נר. כשהגיעו לשוק פנו לפחי האשפה ושלפו מתוכם מישמשים. הפרי היה רקוב אך בתוכו – אוצר! כל ביקור כזה הניב לילדים עשרות עג'ואים. להבדיל מגולות, שאותן לא היתה ברירה אלא לקנות, את העג'ואים השיגו בחינם.

כדורגל שיחקו הילדים בכדור שהכינו מסמרטוטים. רק כשחגג עוזי בר־מצוה קיבל מאחיו מתנה – כדורגל אמיתי.

ב־14 באוגוסט 1968, יום לאחר ששר'קה השתחררה מהצבא, התחתנו. החתונה נערכה על הדשא הגדול שליד מועדון הנוער בעין ורד וכל תושבי המושב הוזמנו אליה. בבוקר החתונה נסעתי בעגלה וטרקטור למחסן המועצה בתל מונד. יחד עם חבר העמסנו וסחבנו כמו חמורים את כל הספסלים והכיסאות לאורחים. לקראת ערב הספקתי להתקלח ולהתלבש בחליפה שקנו לי אצל 'שנידמן' בתל אביב. לאירוע עצמו הגעתי עייף ותשוש משהו, כולל שפשפת מהסחיבות, אבל כל אלו לא העיבו על שמחתי, זה היה אירוע יפה ומרגש מאוד. לחופה נישאנו על גבי מעין "ריקשות", כמקובל. הרב זמל חיתן אותנו, חתונה דתית, על אף שהוריי היו חילונים גמורים (בר־מצווה למשל, לא חגגו לי). הכיבוד היה צנוע וכלל בעיקר סנדוויצ'ים ועוגות. התוכנית האומנותית, לעומת זאת, היתה עשירה – מסכת שלמה של קטעי קריאה, שירים וריקודים, שהכינו צעירי המושב עבורנו; בסוף הערב קיבלנו אלבום ובו כל הקטעים שכללה, כתובים יפה בכתב יד. יחד עם האלבום קיבלנו למשמרת גם דגל, שעבר אלינו מהזוג הקודם שנישא במושב, ואנחנו העברנו אותו הלאה לזוג שנישא אחרינו.

ירח הדבש כלל לילה אחד במלון "רקפת" בצפת, ואחר כך שני לילות על שפת הכנרת, באוהל שבניתי לנו משמיכות וסדינים".